סיפורים מאזור השלווה

תקציר:
אלמן מתלונן על אשתו: שבעה חודשים אחרי מותה היא עושה לו בושות בחלומותיו, מתעלסת בהם עם הרופא הצעיר שלו . אשה שהתאלמנה מעבירה את ערבי ה'שבעה' בישיבה בחושך, צופה בחלון מואר ממול: זקן אוכל שם פרוסות נקניק טבולות בדבש. אהובה הצעיר של אשה ניצולת-שואה, שנורה בסוף המלחמה, חוזר ומופיע לנגד עיניה במלוא יופיו בכל-פעם שהיא מכינה לבעלה תפוח אפוי . המספר, כילד, מתלווה אל אביו לבית דיכאוני של סוחר, שהוא ואשתו חשוכי-הילדים לא צחקו במשך שנים. משחק ה"קפוץ עכבר" של הילד מעליז אותם. "אבא והסוחר נורו למוות בדרכם לטרבלינקה", נקטע הסיפור לרגע בשורת מחץ, וממשיך... ואחרי סיפורים כאלה, שבכולם יש איזו היאחזות בחיים - בהסטה, בעיקוף גדול של הצעקה הקפואה בפה, בעיסוק תזזיתי בדברים של מה בכך, שדווקא מעצימים את הרגש של הקורא - פורצת לספר עליצות גדולה בסיפור על רחיצת כבשים ועל רועה-צאן שתופר לכבשים חזייות ססגוניות, כדי שלא יינקו חלב מהעטין של עצמן... בשלוש שנות חייו האחרונות עסק בירשטיין בכתיבת ספר

עותקים